לחצו כאן לעיון במקורות

 

בס"ד

חוק המכר לישראל

על פי ההלכה

 

פרק ראשון: הוראות כלליות

 

1.  מהות המכר

2.  הספקת נכס

3.  חליפין

4.  תחולה

5.  הסכם ונוהג

6.  תום-לב

 

 

פרק שני: חיובי הצדדים

 

סימן א: חיובי המוכר

 

7.  חובת מסירה והעברה

8.  מסירה כיצד?

9.  מועד המסירה

10. מקום המסירה

11. אי-התאמה

12. ידיעה על אי התאמה

13. בדיקת הממכר

14. הודעה על אי-התאמה

15. אי-התאמה נסתרת

16. העלמת אי-התאמה

17. הוראות נוספות בדבר ההודעה

18. פגם בזכות

 

סימן ב: חיובי הקונה

 

19. חובת תשלום וקבלה

20. חישוב המחיר

21. המועד לתשלום המחיר ומקומו

22. העברת הסיכון

 

סימן ג: הוראות משותפות למוכר ולקונה

 

23. חיובים מקבילים

24. הוצאות מסירה וקבלה

25. החזרת הוצאות

26. מסמכים המתייחסים לממכר

 

 

 פרק ג: תרופות

 

27. הוראה כללית

28. ניכוי מהמחיר

29. דין כמות עודפת

30. מכירה על-פי מפרט

31. זכות עכבון

32. קיזוז

 

 

פרק ד: שונות

 

33. העברת הבעלות

34. תקנת השוק

34א. מכירה על ידי רשות

34ב. תחולת זכויות על הפדיון

35. בוטל

36. בוטל

37. תחילה והוראת מעבר

 

פרק    ראשון: הוראות כלליות

 

1. מהות המכר

 

מכר הוא העברת בעלות בנכס באחת מדרכי הקניינים תמורת התחייבות לתשלום המחיר.

 

החוק האזרחי -> מכר הוא הקניית נכס תמורת מחיר.

 

 

 

2. הספקת נכס

 

עסקה להספקת נכס שיש להפיקו או ליצרו, רואים אותה:

 

(א) כעסקת מכר של נכס שעוד לא בא לעולם, זולת אם הנכס כבר קיים אלא שהוא מחוסר כמה מלאכות כדי להעמידו ללוקח.

 

(ב) כעסקת עבודה, אם המזמין קיבל עליו לתת את כל החומרים הדרושים להפקת הנכס או לייצורו.

 

החוק האזרחי -> חוזה להספקת נכס שיש להפיקו או לייצרו, רואים אותו כחוזה-מכר, זולת אם המזמין קיבל עליו לתת את עיקר החמרים הדרושים להפקת הנכס או לייצורו.

 

 

 

3. חליפין

 

הוראות חוק זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על חליפין; אלא שבחליפין מיד כשמשך אחד הצדדים את קניינו לרשותו, נקנית התמורה לצד השני, בכל מקום שהיא נמצאת.

 

החוק האזרחי -> הוראות חוק זה יחולו, בשינויים המחויבים, גם על חליפין

 

 

 

4. תחולה

 

(א) הוראות אלו יחולו על מכר של מיטלטלין, ובשינויים המחוייבים - גם על כל נכס וזכות שחל עליהם קנין.

 

(ב) הוראות חוק זה יחולו כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון, ובאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם בין הצדדים.

 

החוק האזרחי -> (א) הוראות חוק זה יחולו על מכר של מטלטלין, ובשינויים המחוייבים - גם על מכר של מקרקעין וזכויות.

(ב) הוראות חוק זה יחולו כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון, ובאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם בין הצדדים.

 

 

 

5. הסכם ונוהג

 

(א) פרטים של חוזה מכר שלא נקבעו בהסכם בין הצדדים יהיו לפי הנוהג שהצדדים להסכם ראו אותו כמקובל עליהם בעסקאות קודמות שביניהם ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג שצדדים סבירים רואים אותו כחל בעסקאות מאותו סוג, ובאופן שהמוכר והלוקח יודעים  שקיים נוהג כזה.

 

(ב) נזקקו הצדדים לביטויים או לתניות שנוהגים להשתמש בהם בהליכות-סחר, יפורשו הביטויים והתניות בהתאם למשמעות הנודעת להם בסחר הנדון.

 

החוק האזרחי -> (א) פרטים של חוזה מכר שלא נקבעו בהסכם בין הצדדים יהיו לפי הנוהג, שהצדדים להסכם ראו אותו כמקובל עליהם בעיסקאות קודמות שביניהם ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג שצדדים סבירים רואים אותו כחל בעיסקאות מאותו סוג.

(ב) נזקקו הצדדים לביטויים או לתניות שנוהגים להשתמש בהם בהליכות-סחר, יפורשו הביטויים והתניות בהתאם למשמעות הנודעת להם בסחר הנדון.

 

 

 

6. תום-לב

 

חיוב הנובע מחוזה מכר יש לקיימו בדרך מקובלת ובתום-לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מן החוזה.

 

החוק האזרחי -> חיוב הנובע מחוזה מכר יש לקיימו בדרך מקובלת ובתום-לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מן החוזה

 

 

 

פרק שני: חיובי הצדדים

 

סימן א: חיובי המוכר

 

7. חובת מסירה והעברה

 

המוכר חייב למסור לקונה את הממכר.

 

החוק האזרחי -> המוכר חייב למסור לקונה את הממכר ולהעביר לו את הבעלות בו.

 

 

 

8. מסירה כיצד?

 

(א) מסירת הממכר תהא בהכנתו כדי שהקונה יוכל לקחת אותו, אלא אם כן סוכם בין הצדדים שעל המוכר למסור את המקח במקום מסוים.

 

(ב) היה הממכר חלק מתוך צובר של נכסים, תהא המסירה בעשיית כל הדרוש כדי לאפשר את ייחוד הממכר ולקיחתו על ידי הקונה.

 

(ג) הוסכם על הובלת הממכר על ידי מוביל, תהא המסירה בהעמדת הממכר לרשות  המוביל, והמוביל אחראי כלפי הקונה.

 

החוק האזרחי -> (א) מסירת הממכר תהא בהעמדת הממכר לרשות הקונה.

(ב) היה הממכר חלק מתוך צובר של נכסים, תהא המסירה בעשיית כל הדרוש כדי לאפשר את ייחוד הממכר וקבלתו על ידי הקונה

(ג) הוסכם על הובלת הממכר על ידי מוביל, תהא המסירה בהעמדת הממכר לרשות המוביל, ובלבד שהמוביל אחראי כלפי הקונה על פי חוזה ההובלה.

 

 

 

9. מועד המסירה

 

(א) כאשר הממכר לא נמסר על אתר, תהא המסירה מיד לאחר תשלום המחיר.

 

(ב) הוסכם על מסירה תוך תקופה פלונית, רשאי המוכר לקבוע את מועד המסירה בתוך אותה תקופה.

 

(ג) הוסכם על מסירה בזמן ידוע, כל מי שקביעת הזמן לטובתו יכול לתבוע את מסירתו, או את לקיחתו, גם בתוך הזמן.

 

(ד) במקרים האמורים בסעיפים קטנים (ב) ו- (ג), על המוכר להודיע לקונה זמן סביר מראש על מועד המסירה.

 

החוק האזרחי -> (א) מקום שהממכר לא נמסר על אתר, תהא המסירה זמן סביר לאחר גמירת החוזה.

(ב) הוסכם על מסירה תוך תקופה פלונית, רשאי המוכר לקבוע את מועד המסירה בתוך אותה תקופה.

(ג) במקרים האמורים בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), על המוכר להודיע לקונה זמן סביר מראש על מועד המסירה.

 

 

 

10. מקום המסירה

 

(א) המסירה תהא בכל מקום שירצה המוכר למסור את המקח.

 

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), הלוקח רשאי לדרוש לקבל את המקח במקום הימצאו בשעת המכר.

 

(ג) הוסכם על הובלת הממכר על ידי מוביל, תהא המסירה במקום שהוסכם עליו עם המוביל כאמור בסעיף 8(ג).

 

החוק האזרחי -> (א) המסירה תהא במקום-עסקו של המוכר, ובאין למוכר מקום-עסק - במקום מגוריו הקבוע.

(ב) ידעו הצדדים בעת גמירת החוזה שבמועד המסירה יימצא הממכר במקום פלוני, תהא המסירה באותו מקום.

(ג) הוסכם על הובלת הממכר על ידי מוביל, תהא המסירה במקום שהוסכם עליו עם המוביל האחראי כאמור בסעיף 8(ג).

 

 

 

11. אי-התאמה

 

המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר –

 

(1) רק חלק מהממכר  או כמות גדולה או כמות קטנה מן המוסכם;

 

(2) נכס מסוג שונה  או תיאור  שונה מן המוסכם;

 

(3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם;

 

(4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה;

 

(5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים.

 

החוק האזרחי -> המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר –

(1) רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם;

(2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם;

(3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם;

(4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה;

(5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים.

 

 

 

12. ידיעה על אי התאמה

 

אין הקונה זכאי להסתמך על אי-התאמת הממכר כאמור בסעיף 11 (להלן - אי התאמה) אם ידע עליה בשעת המכר.

 

החוק האזרחי -> אין הקונה זכאי להסתמך על אי-התאמת הממכר כאמור בסעיף 11 (להלן- אי התאמה) אם ידע עליה בעת גמירת החוזה.

 

 

 

13. בדיקת הממכר

 

(א) על הקונה לבדוק את הממכר מיד בשעת המכר אלא אם כן הצהיר המוכר שאין בו מום.

 

(ב) הוסכם על הובלת הממכר, אין חובה על הקונה לבדוק אותו מיד לאחר שהגיע למקום היעד.

 

(ג) על המוכר לתת לקונה, לפי בקשתו, הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר לפני המסירה.

 

החוק האזרחי -> (א) על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו.

(ב) הוסכם על הובלת הממכר, על הקונה לבדוק אותו מיד לאחר שהגיע למקום הייעוד, ואם הועבר הממכר למקום אחר בלי שהקונה בדק אותו והמוכר ידע או היה עליו לדעת על אפשרות של העברה כזאת- מיד לאחר שהגיע הממכר למקום האחר.

(ג) על המוכר לתת לקונה, לפי דרישתו, הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר לפני המועדים האמורים בסעיפים-קטנים (א) ו-(ב).

 

 

 

14. הודעה על אי-התאמה

 

(א) על הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה שגילה במקח מיד לאחר שגילה אותה.

 

(ב) לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה.

 

החוק האזרחי -> (א) על הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13 (א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר

(ב) לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה.

 

 

 

15. אי-התאמה נסתרת

 

לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה על אי-ההתאמה מיד לאחר שגילה אותה.

 

החוק האזרחי -> לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס-נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר.

 

 

 

16. העלמת אי-התאמה

 

היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמר המקח, והצהיר שאין במקח מום, זכאי הקונה להסתמך עליה, על אף האמור בסעיף 13, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה.

 

החוק האזרחי -> היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו15- או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה.

 

 

 

17. הוראות נוספות בדבר ההודעה

 

(א) קונה המודיע על אי-התאמה לא צריך לפרט אותה כדי שיוכל להסתמך עליה, אך הוא חייב לפרט אם בכוונתו לחזור מן המכר או לא.

 

(ב) ניתנה הודעת אי-התאמה בדרך המקובלת בנסיבות הענין, זכאי הקונה להסתמך עליה אף אם אחרה להגיע לתעודתה או לא הגיעה אליה כלל.

 

החוק האזרחי -> (א) קונה המודיע על אי-התאמה יפרט אותה פירוט סביר ויתן למוכר הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר

(ב) ניתנה הודעת אי-התאמה בדרך המקובלת בנסיבות הענין, זכאי הקונה להסתמך עליה אף אם אחרה להגיע לתעודתה או לא הגיעה אליה כללה.

 

 

 

18. פגם בזכות

 

(א) המוכר חייב למסור את הממכר כשהוא נקי מכל שעבוד, עיקול, וזכות אחרת של צד שלישי.

 

(ב) על המוכר להודיע לקונה מיד על כל תביעת זכות לגבי הממכר שידע או שהיה עליו לדעת עליה לפני מסירת הממכר.

 

החוק האזרחי -> (א) המוכר חייב למסור את הממכר כשהוא נקי מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת של צד שלישי.

(ב) על המוכר להודיע לקונה מיד על כל תביעת זכות לגבי הממכר שידע או שהיה עליו לדעת עליה לפני מסירת הממכר.

 

 

סימן ב: חיובי הקונה

 

19. חובת תשלום וקבלה

 

הקונה חייב לשלם למוכר את המחיר ולקבל את הממכר.

 

החוק האזרחי -> הקונה חייב לשלם למוכר את המחיר ולקבל את הממכר.

 

 

 

20. חישוב המחיר

 

(א) לא הוסכם על המחיר או על דרך קביעתו, ואין לו תעריף קבוע בשוק - המכר בטל.

 

(ב) נקבע המחיר לפי משקל, יחושב לפי המשקל עם שיעור הפסולת המקובל באותו מקח.

 

החוק האזרחי -> (א) לא הוסכם על המחיר או על דרך קביעתו, ישולם המחיר הראוי.

(ב) נקבע המחיר לפי משקל, יחושב לפי המשקל הנקי.

 

 

 

21. המועד לתשלום המחיר ומקומו

 

המחיר ישולם במועד מסירת הממכר ובמקום עסקו של המוכר.

 

החוק האזרחי -> המחיר ישולם במועד מסירת הממכר ובמקום-עסקו של המוכר, ובאין למוכר מקום-עסק - במקום-מגוריו הקבוע.

 

 

 

22. העברת הסיכון

 

(א) אבד או נתקלקל הממכר לפני שהקונה קיבל אותו

 

(1) לפני ששולם המחיר, משוחרר הקונה מחיוביו, זולת אם אבד או נתקלקל מסיבה שאין המוכר אחראי לה .

 

(2) אחרי ששולם המחיר ואחרי שהמוכר עשה את המוטל עליו למסירתו והקונה הפר את חובתו לקבלו, משוחרר המוכר מאחריותו.

 

(ב) הוסכם על הובלת הממכר והמוכר מסרו למוביל כאמור בסעיף 8(ג), אין הקונה משוחרר מחיוביו אם אבד או נתקלקל הממכר אחרי שנמסר למוביל, מסיבה שאין המוכר אחראי לה; למעט אם התחייב המוכר להביא את הממכר לבית הקונה.

 

החוק האזרחי -> (א) אבד או נתקלקל הממכר לפני שהקונה קיבל אותו, משוחרר הקונה מחיוביו, זולת אם אבד או נתקלקל, מסיבה שאין המוכר אחראי לה, אחרי שהמוכר עשה את המוטל עליו למסירתו והקונה הפר את חובתו לקבלו.

(ב) הוסכם על הובלת הממכר והמוכר מסרו למוביל האחראי כאמור בסעיף 8(ג), אין הקונה משוחרר מחיוביו אם אבד או נתקלקל הממכר אחרי שנמסר למוביל מסיבה שאין המוכר אחראי לה.

 

 

סימן ג: הוראות משותפות למוכר ולקונה

 

23. חיובים מקבילים

 

חובת המוכר למסור את הממכר וחובת הקונה לשלם את מחירו הם חיובים מקבילים שיש לקיימם בד בבד.

 

החוק האזרחי -> חובת המוכר למסור את הממכר וחובת הקונה לשלם את מחירו הם חיובים מקבילים שיש לקיימם בד בבד.

 

 

 

24. הוצאות מסירה וקבלה

 

הוצאות מסירת הממכר יחולו על המוכר; הוצאות קבלת הממכר יחולו על הקונה.

 

החוק האזרחי -> הוצאות מסירת הממכר יחולו על המוכר; הוצאות קבלת הממכר יחולו על הקונה.

 

 

 

25. החזרת הוצאות

 

הוציא צד אחד הוצאות החלות על הצד השני, זכאי הוא להחזרתן מהצד השני.

 

החוק האזרחי -> הוציא צד אחד הוצאות החלות על הצד השני, זכאי הוא להחזרתן בצירוף ריבית עליהן בשיעור המלא לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, מיום הוצאתן ועד יום החזרתן.

 

 

 

26. מסמכים המתייחסים לממכר

 

הוראות חוק זה בענין מסירת הממכר וקבלתו כוחן יפה גם לגבי מסירה וקבלה של המסמכים המתייחסים לממכר.

 

החוק האזרחי -> הוראות חוק זה בענין מסירת הממכר וקבלתו כוחן יפה גם לגבי מסירה וקבלה של המסמכים המתייחסים לממכר.

 

 

פרק ג: תרופות

 

27. הוראה כללית

 

הוראות פרק זה באות להוסיף על כל דין אחר בענין התרופות בשל הפרת חוזה.

 

החוק האזרחי -> הוראות פרק זה באות להוסיף על כל דין אחר בענין התרופות בשל הפרת חוזה.

 

 

 

28. ניכוי מהמחיר

 

(א) הפר המוכר חיוב כאמור בסעיף 11(1) ולא השלים את החסר, זכאי הקונה לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי-ההתאמה לעומת שוויו לפי ההסכם.

 

(ב) הפר המוכר חיוב כאמור בסעיפים 11(2), אין הקונה זכאי לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי-ההתאמה, אלא המכר בטל.

 

(ג) הפר המוכר חיוב כאמור בסעיף 11(3), אין הקונה זכאי לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי-ההתאמה, אלא רשאי הוא לבטל את המכר או לקיימו במחיר הקבוע בהסכם.

 

(ד) הפר המוכר החיוב כאמור בסעיפים 11(4) ו- (5), אין הקונה זכאי לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי-ההתאמה, אלא המכר בטל.

 

החוק האזרחי -> הפר המוכר חיוב כאמור בסעיף 11 ולא תיקן את הדבר תוך זמן סביר אחרי שהקונה נתן לו הודעה על כך, ואין הקונה רוצה לתבוע את ביצוע החוזה או לחזור בו ממנו, זכאי הוא לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי-ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה.

 

 

 

29. דין כמות עודפת

 

מסר המוכר לקונה נכסים בכמות יתירה על המוסכם והכמות היתירה ניתנת להחזר, המכר קיים והקונה חייב להחזיר את הכמות היתירה. אם הכמות היתירה לא ניתנת להחזר, המכר בטל.

 

החוק האזרחי -> מסר המוכר לקונה נכסים בכמות יתירה על המוסכם והכמות היתירה ניתנת להפרדה ללא הוצאות או טרחה בלתי סבירות, אין הקונה זכאי לחזור בו בשל כך מן החוזה, אלא זכאי הוא, תוך זמן סביר, להודיע למוכר שהוא דוחה את הכמות היתירה; לא עשה כן, ישלם את מחירה לפי השיעור המוסכם.

 

 

 

30. מכירה על-פי מפרט

 

ניתנה לקונה הזכות לקבוע מידה, מנין, משקל או נתונים אחרים הנוגעים לממכר או לתנאי הממכר, והקונה לא קבעם תוך הזמן המוסכם בחוזה, ובאין זמן מוסכם - תוך זמן סביר, זכאי המוכר לחזור בו מן החוזה כאילו הופר.

 

החוק האזרחי -> (א) ניתנה לקונה הזכות לקבוע מידה, מנין, משקל או נתונים אחרים הנוגעים לממכר או לתנאי הממכר, והקונה לא קבעם תוך הזמן המוסכם בחוזה, ובאין זמן מוסכם- תוך זמן סביר אחרי שקיבל דרישה לכך מאת המוכר, זכאי המוכר, תוך זמן סביר, לחזור בו מן החוזה כאילו הופר או לקבוע נתונים אלה בעצמו בהתחשב בצרכיו של הקונה במידה שהם ידועים לו.

(ב) קבע המוכר נתונים כאמור והודיע על כך לקונה, תהא קביעתו מחייבת, זולת אם קבע הקונה את הנתונים מיד לאחר שקיבל את ההודעה.

 

 

 

31. זכות עכבון

 

(א) למוכר תהא זכות-עיכבון על הממכר כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן הקונה עקב עסקת המכר; וכן תהא זכות-עיכבון לקונה כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המוכר, אם קיבל את הממכר ועליו להחזירו למוכר.

 

(ב) מי שיש לו זכות עיכבון לפי סעיף קטן (א) זכאי לדחות את הובלת הממכר או לשמור לעצמו את הזכות לשלוט בו תוך כדי הובלתו ולמנוע את קבלתו על ידי הצד השני.

 

החוק האזרחי -> (א) למוכר תהא זכות-עכבון על הממכר כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן הקונה עקב עיסקת המכר; וכן תהא זכות-עכבון לקונה כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המוכר, אם קיבל את הממכר ועליו להחזירו למוכר.

(ב) מי שיש לו זכות עכבון לפי סעיף קטן (א) זכאי לדחות את הובלת הממכר או לשמור לעצמו את הזכות לשלוט בו תוך כדי הובלתו ולמנוע את קבלתו על ידי הצד השני.

 

 

 

32. קיזוז

 

חובות שהצדדים חבים זה לזה עקב עסקת-מכר אחת ניתנים לקיזוז.

 

החוק האזרחי -> חובות שהצדדים חבים זה לזה עקב עיסקת - מכר אחת ניתנים לקיזוז.

 

 

פרק ד: שונות

 

33. העברת הבעלות

 

הבעלות בממכר עוברת לקונה במעשה הקנין, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר להעברת הבעלות.

 

החוק האזרחי -> הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות.

 

 

 

34. תקנת השוק

 

נמכר נכס - נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה הייתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקייה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה זכאי להעבירו כאמור, ולמעט אם המוכר לא היה בעל הממכר.

 

החוק האזרחי -> נמכר נכס - נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום - לב.

 

 

 

34א. מכירה על ידי רשות

 

מכירת נכס על ידי בית דין בעבור בעל חוב איננה מבטלת אף שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס.

 

החוק האזרחי -> נמכר נכס על ידי בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס, חוץ מזכות שלפי תנאי המכירה אינה מתבטלת ומזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי.

 

 

 

34ב. תחולת זכויות על הפדיון

 

שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס המשמשים ערובה לחיוב כספי ולפי סעיף 34 אין להיזקק להם נגד הקונה, יחולו על הפדיון מן המכירה.

 

החוק האזרחי -> שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס המשמשים ערובה לחיוב כספי ולפי סעיפים 34 או 34א אין להיזקק להם נגד הקונה, יחולו על הפדיון מן המכירה.

 

 

 

35. בוטל

 

החוק האזרחי -> (הנוסח שולב בפקודת הנזיקים (נוסח חדש).

 

 

 

36. בוטל

 

החוק האזרחי -> הספר הראשון של המג'לה - בטל.

 

 

 

37. תחילה והוראת מעבר

 

החוק האזרחי -> בטל

 

 

 

פסיקה

 

 

 סעיף 1. מהות המכר

 

(1) תיק (אזורי פתח תקוה) תשטו/70, פד"ר א, 281 (התשט"ו):

 

העובדות  אלמנה תובעת שאחד האחים של בעלה יחלוץ לה. האחים טוענים, כי העבירו על שם האישה בחיי בעלה רכוש מסוים, רק לאחר שהצהירה שלא תינשא לאחר מותו. ומכיוון שהיא דורשת כעת חליצה, עליה תחילה להחזיר להם את הרכוש. האישה מכחישה שהיה תנאי בהעברה. השאלה לדיון: האם האישה קנתה את נכסי דלא ניידי על ידי העברה ברישום בטאבו, ללא תנאי.

 

נפסק  אח הבעל הגדול צריך לחלוץ לה ואין היא צריכה להשיב את הנכס. נימוקים  העברת נכסי דלא ניידי בספרי האחוזה מהווה קניין גמור: א. מנהג המדינה הוא שכל מכר ומתנה במקרקעין מועברים בטאבו ואין קניין זה גרוע מ'סיטומתא'. ב. 'דינא דמלכותא דינא' חל גם בארץ ישראל בכל ענייני קניינים. ג. הרישומים בטאבו, יש בהם משום קניין שטר.

 

 

(2) תיק (אזורי ת"א) תשט"ו/1517, פד"ר ב, 109 (התשט"ז):

 

העובדות  בני זוג בתהליך פירוד חתמו על הסכם ביניהם בו נקבע כי הבעל עוזב את הדירה הגדולה שברשותם, אך יוכל להישאר לגור בדירה קטנה יותר שרשומה על שם בתם. לאחר שהבעל עזב את הדירה הגדולה, קבלה האישה ייפוי כוח מבתה לטפל בהוצאת הבעל גם מהדירה הקטנה. הבעל תובע לחזור בו מההסכם ולהמשיך לגור בדירה הגדולה, שכן הסכמתו לא ניתנה על דעת שינושל משתי הדירות. האישה טוענת שהבעל איבד את זכויותיו בדירה הגדולה, וכיוון שהדירה האחרת לא שייכת לו עליו לצאת משתי הדירות.

 

נפסק  הבעל יכול לחזור לדירה הגדולה. נימוקים  הבעלות על הדירה הגדולה לא עברה לרשות האישה מכיוון שקיים חיסרון בחוזה, שלא הייתה בו הקנאה כפי הנדרש: א. בהסכם היה כתוב שהבעל מקנה את 'זכות הדיור'. זכות זו מוגדרת כ'דבר שאין בו ממש' שלא ניתן להקנותו. אלא רק בהקניה ב'גוף הבית' לדור בו. ולכן הקניין שבחוזה לא התקיים. ב. כמו כן, ההסכם לא יכול להועיל מדיני 'סיטומתא', משום שב'דבר שאין בו ממש' גם קניין 'סיטומתא' לא מועיל כי אין לו על מה להתקיים.

 

 

(3) פסקי דין  ביה"ד ע"י רבנות ירושלים, דיני ממונות ובירורי יהדות, כרך ב, עמוד לא (המועצה הדתית ירושלים, מהדורה ראשונה, התשנ"ד) (להלן: פסקי דין ירושלים, דיני ממונות):

 

העובדות  הצדדים סיכמו ביניהם פרטי עסקה למכירת נכס. הקונה שלח למוכר את החוזה בפקס, אולם לא רשם את שם הקונה בחוזה שכן לדבריו לא החליט על מי לרשום  על שמו או על שם החברה אותה הוא מנהל. לאחר מספר שבועות, מכר המוכר את הנכס לאחר. הקונה תובע את מימוש הנכס על פי ההסכמה ותקיעת כף שהייתה בין הצדדים ומשלוח החוזה בפקס. הנתבע טוען שכיוון ששם הקונה לא היה רשום בחוזה, לא ראה את עצמו מחויב לחוזה זה.

 

נפסק  המוכר יכול לחזור בו מהעסקה ואין לחייבו לקיימה. כמו כן, הוא אינו חייב לשלם פיצויים. נימוקים  אין בהסכמה ביניהם, בלחיצת הידיים ואף לא במשלוח החוזה בפקס משום קניין.

 

 

(4) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ג, עמוד עט:

 

העובדות  אישה חתמה על זיכרון דברים בו נכתב כי היא מוכרת את דירתה המשותפת לה ולבעלה. הבעל לא חתם על זיכרון הדברים. הקונה, שהייתה כלה לפני חתונתה, חתמה על זיכרון הדברים בלא בעלה לעתיד. כשנודע לחתן שהכלה חתמה על זיכרון הדברים חרה לו מאד משום שהמקום לא התאים לו מבחינה דתית, אך בכל זאת שילם במו ידיו את דמי הקדימה וגם שאל כמה פרטים על השכנים והבטיח שהכול יסודר, כאשר לטענתו עשה זאת משום שלום בית. לאחר זמן מה הקונה טען שהוא חוזר בו מהמקח בטענה של מקח טעות, זאת בגלל שהמקום והסביבה אינם חרדים.

 

נפסק  המקח בטל. נימוקים  זיכרון דברים לא מהווה מעשה קניין, שהרי זיכרון דברים ללא קיומו של חוזה אינו בגדר שטר, אלא רק בגדר התחייבות לכתוב שטר (חוזה). יתירה מכך, אפילו היה נחשב כקניין, לא היה זה אלא קניין דברים.

 

 

(5) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ד, עמוד קיז:

 

העובדות – המוכר סיכם עם הקונה על מכירת דירה. הם כתבו זיכרון דברים ובו פרטי ומועדי התשלומים וכן מועד סיום בניית הדירה, תוך התחייבות לפיצוי בשיעור קבוע עבור איחור במסירתה לקונה. שטח הדירה המיועדת לא הוזכר בחוזה ולא בזיכרון הדברים. במהלך הבניה נעשה שינוי בשטח הדירה ביחס לתרשימים, על פי בקשת הקונה, והתווספו לה עוד כ 4 מ"ר.

המוכר תובע שהקונה ישלם לו עבור תוספת השטח שהוסיף לדירה, שלטענתו בגללה נגרע מהדירה הסמוכה ונמכרה בפחות כסף, וכן עבור שיפורים שונים שהוסיף בדירה ע"ח המוכר, שעליהם התחייב הקונה לשלם, כמו כן הוא תובע את יתרת חובו של הקונה עבור הדירה. הקונה כופר בכל החיובים. לטענתו, כל השינויים והשיפורים שנעשו בדירה לא נעשו תמורת תשלום נוסף. לראיה הוא מציג מסמך המאשר כי הקונה "לא יחויב בתשלום עבור שום תוספות בבניה, עבודות, חומרים וכדומה, אלא אם כן נעשו בהסכמתו המפורשת ובתיאום מחיר, כל זה בכתב ומראש". מאידך, תובע הקונה תשלומי שכירות ששלם עקב העיכוב במסירת הדירה. התובע טוען שהעיכוב היה באונס גמור בגלל התנגדות בלתי צפויה שהגיש אחד השכנים.

 

נפסק  קניין הדירה חל. הקונה לא ישלם למוכר את יתרת חובו ואסור למוכר לתפוס שום שטח מהחלקים המשותפים של הדיירים. נימוקים – גם קניין דירה שנעשה מתחילתו 'על הנייר' חל מדין סיטומתא בתנאי שנעשה באמצעות חוזה כמו במקרה זה. בענין התשלומים בתביעה זו יש לפשר שיהיה קיזוז הדדי, כיון שהמוכר לא השלים את הדירה וכן שלם הקונה דמי שכירות נוספים מעבר למתוכנן, פטור הקונה מלהשלים לו את יתרת החוב.

 

 

סעיף 2. הספקת נכס

 

העובדות  התובע הזמין מהנתבע עבודות נגרות. מהות העבודה, מחירה, סדרי התשלומים וכן תקופת העבודה סוכמו בחוזה. התובע פרע את התשלומים שהתחייב בהם, חלקם בצ'קים דחויים, והנתבע החל את עבודתו. לפני מועד פירעונם של שלושת הצ'קים האחרונים, ביטל התובע את הצ'קים בטענה שהנתבע הפסיק את העבודה באמצע וכן השתמש בחומרים זולים שלא על פי המוסכם. כמו כן התובע הגיש תביעה לבית הדין, עם זאת, אין הוא תובע את ביטול כל המקח שכן הוא משתמש בפועל כבר במוצרים. הנתבע לא השיב על טענת החומרים הירודים ואילו לגבי השלמת העבודה טען שהשלים כ95% והוא מוכן לפצותו על מה שלא סיים.

 

נפסק  הנתבע צריך לפצות את התובע על כך שהחומרים לא היו בהתאם. נימוקים  המזמין עבודה אצל נגר והנגר מביא את החומרים ובונה את המוצר, דינו כמכר. ואם לא ביצע את המוטל עליו, הרי זה מקח טעות וחוזר.  במקרה של מקח טעות זכותו של הנפגע לקיים את המקח ולדרוש החזר תשלום על ההונאה.

 

 

סעיף 5 הסכם ונוהג

 

(1) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ב, עמוד מג:

 

העובדות  אדם קנה בית, וטוען שדמי הקדימה ששילם כוללים גם את התנור והארון הנמצאים ברשות הדייר. המוכר טוען שהם אינם כלולים בבית והקונה צריך לשלם עליהם בנפרד.

 

נפסק  כפשרה, ישלם שליש ממחיר התנור והארון כפי שיקבע על פי שמאים. נימוקים  יש ספק האם תנור וארון נכללים בבית. כשיש ספק אי אפשר להוציא מיד מי שמחזיק את הכסף, שהוא במקרה זה התובע, כיון שהדירה שייכת לתובע. אלא, שמצד הפשרה עליו לשלם שליש ממחירם. אם יתברר כי ישנו מנהג אחר – יקבע לפי המנהג.

 

 

(2) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ה, עמוד עא:

 

העובדות  התובע קנה דירה מהנתבע. בחוזה המכר לא פורשו החלקים המשותפים של הבניין. התובע דורש לעצמו חלק יחסי מהמקלט ומהגג של הבניין, שהינם החלקים המשותפים של כל בנין מגורים, וממילא הוא תובע פיצוי עבור השימוש שעשה הנתבע בגג. הנתבע טוען שהדירה ממוקמת בתוך בנין של בית כנסת ב"שטח ירוק" כלומר, בניה ציבורית, ומכאן, שלא נמכרו כל חלקים משותפים של הבניין אלא רק הדירה עצמה. כמו כן, הוא דורש שהתובע יפנה את חפציו שהניח במקלט, שכן גם הוא אינו חלק מהרכוש המשותף.

 

נפסק  הנתבע חייב לרשום על שם התובע את הדירה שקנה בטאבו ולהצמיד לה את החלקים המשותפים בגג, בחדר המדרגות ובמקלט. הנימוקים  בבית משותף יש לכל דייר חלק מסוים בחלקים המשותפים וכך נהגו. ולכן אף שלא פירש בחוזה, על דעת המנהג אדם קונה את דירתו.

 

 

סעיף 6. תום לב

 

(1) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות א, עמוד קכה:

 

העובדות  התובע כתב ספר תורה ומסר אותו לנתבע להגהה ראשונה ושנייה ולהגהת מחשב. לאחר שהוחזר לו ספר התורה, נמצאו בו שלוש טעויות. התובע מסר את הספר להגהה ממוחשבת בחברה אחרת המקובלת כאמינה ובבדיקה השנייה נמצאו טעויות נוספות. מחיר הבדיקה השנייה היה 1000₪. התובע תובע מהנתבע את מחיר הבדיקה וכן סך נוסף של 1000₪ נוספים בגין הטורח והזמן היקר שבזבז עקב כך שהנתבע לא מסר מלכתחילה את ספר התורה להגהת מחשב בחברה השנייה. הנתבע טוען שלא נקבע מראש באיזו חברה עליו לעשות את ההגהה ולדבריו גם החברה הראשונה אמינה. במהלך הדיון התברר שמנהל החברה הראשונה מוכן להחזיר את מחיר הבדיקה בשווי 1000₪.

 

נפסק  הנתבע יחזיר סכום של 1000 ₪ לתובע, שאותו חברת ההגהה הראשונה הסכימה לשלם, בתנאי שיוכיח ששילם זאת לחברה השנייה. את ה 1000₪ הנוספים שדורש התובע אין לשלם, משום שהנתבע טוען שהכל נעשה בתום לב, והיה לנתבע על מה לסמוך כאשר מסר לחברה הראשונה.

 

 

(2) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ב, עמוד קסא:

 

העובדות  התובע, שקנה את דירתו של הנתבע, טוען לביטול מקח עקב רטיבות שיש בקירות. כמו כן, לדבריו, הקבלן שבנה את הבניין לא בנה את התקרה של הבניין על פי התקן בכך שלא הוסיף בה חומר בידוד מפני הקור. הנתבע טוען שהרטיבות נובעת מכך שהתובע לא מאוורר את דירתו בחורף, ולראיה – הוא עצמו גר בדירה זו כשבע שנים ולא סבל מעולם מבעיה של רטיבות. כמו כן, כל בנייני הסביבה שנבנו על ידי אותה חברה בנויים בצורה דומה ללא בידוד בתקרה התחתונה.

 

נפסק  התביעה למקח טעות נדחית. כמו כן, אין הנתבע חייב לשלם עבור התקנת בידוד נוסף בבית. הנימוקים  על פי רוב נוהגים להשתמש בחימום רגיל ובאוורור. אופן ההשתמשות של הקונה בחימום הבית אינו רגיל, וממילא היה צריך לומר זאת בשעת המקח. מכיוון שלא פירש זאת מראש, יש לקיים את חוזה המכר בדרך המקובלת.

 

(3) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ג, עמוד קה:

 

העובדות  התובע קנה דירה מהנתבע. הנתבע קבל עליו אחריות לתיקון נזילות ורטיבות למשך 3 שנים מעת קנייתה. לאחר כשנתיים התלונן התובע על פגם נזילה בדירה, אך הנתבע דחה את תביעתו. כעת הוא תובע, מלבד תיקון הנזילה, גם חסרון בידוד מפני חום וקור בתקרת אחד החדרים, שבגללו אין הוא יכול לגור באותו חדר. לטענתו, חסרון הבידוד הוא פגם שאינו נראה לעין, ולפיכך אף על פי שלא הוזכר בפירוש באחריות, חייב הנתבע לתקנו.

הנתבע מודה בחוב תיקון הנזילה כפי שהתחייב באחריות. על תביעת הבידוד משיב הנתבע שאין הדבר מהווה פגם בדירה, זאת למרות שלפי חוקי התקן הישראלי חייב הקבלן לבנות עם בידוד תרמי. לטענתו, סעיף זה לא נכלל בתקן בשעה שהמוכר קבל את רישיון הבניה לבית זה, ועל כן לא היה חייב להוסיף את הבידוד התרמי ומבחינת התקנות היה די בבניה בחומרים שהשתמש בהם לבניה.

 

נפסק  הנתבע חייב: א. לתקן את הנזילות שנתגלו בדירה. ב. להוסיף בידוד בתקרת החדר החיצוני של התובע. נימוקים  ההגדרה של 'מום' במקח נקבעת על פי מנהג המדינה, כאשר קיומו של מנהג המדינה הקובע לעניין זה הוא המנהג שנהג בזמן חלות המקח. ומכיוון שבזמן הקנייה היה מנהג לבנות עם בידוד, על דעת כן נקנתה הדירה. אי הזכרת המום בחוזה אינו מהווה מחילה על המום, מכיוון שמדובר במום נסתר.

 

 

סעיף 11. אי התאמה

 

(1) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ב, עמוד קלט:

 

העובדות  התובע (=הקונה) קנה נעלים. לאחר שדרך בהן רק יום אחד, החוד של הסוליות השתפשף והתקלף, העקב נפרד, וכן העור שעל הנעל ירד. משום כך הוא תובע ביטול מקח מחמת מום.

 

נפסק  א. אין לקונה זכות תביעה של ביטול מקח. ב. המוכר חייב להחזיר את הנעליים למצב שתהיינה כמו חדשות בלי שיהרסו תוך זמן קצר. נימוקים  כיוון שאפשר לתקן את הנעליים אין לדרוש ביטול מקח.

 

 

(2) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ד, עמוד קכז:

 

העובדות  בני זוג חתמו על הסכם מול עמותה שהתחייבה לבנות להם דירה בת 3 חדרים עם גינה הידועה כדירה מס' 15ב בבנין מס' 7 שבמתחם העמותה. לא צוין גודל הדירה, אך נאמר בהסכם שתשריט הדירה מצורף לו. הקונים ביקרו במתחם והוצגה בפניהם דירה בת ארבעה חדרים, ונאמר להם שזו הדירה המדוברת. מחיר הדירה נקבע ל 82,000$, ומתוכם שולמו לעמותה 75,000$.

משנתבקשו הקונים להשלים את יתרת מחיר הדירה, בקשו לראות את מצב הדירה, אך הופתעו לראות שמדובר בדירה קטנה ממה שראו בפעם הראשונה, ואשר נושאת את המספר '15' ללא סימון 'ב'. מנהל העבודה הסביר שהתכניות השתנו, ואין עוד שימוש בסימן 'א' ו ב'. הקונים אינם מבקשים את ביטול המקח, אבל דורשים להפחית להם ממחיר הדירה. לטענת המוכר הקונים קבלו בשעתו תשריט ותכנית, אלא שכנראה אבדו אותם. המוכר אינו יודע להסביר מדוע הראה  אם הראה  מנהל העבודה דירה בעלת 4 חדרים. המוכר מוכן לבטל את המקח ולהחזיר את הכסף לקונים.

 

נפסק התביעה נדחית. נימוקים  בני הזוג קבלו דירה בגודל שהיה רשום בחוזה, ואף שמנהל העבודה הראה להם דירה גדולה אין בזה לגרום לביטול המקח. גם השינוי במספר הדירה ללא האות 'ב' אין בו כדי ללמד על גודל הדירה.

 

 

סעיף 12. ידיעה על אי התאמה

 

(1) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות א, עמוד רכא:

 

העובדות  התובע קנה מכונית מהנתבע. על המכונית היה שלט: 'מכונית יעילה למכירה'. כעבור חודש וחצי מהקנייה התברר שהמנוע מקולקל. לפי דברי מומחה המנוע לא היה תקין כבר בשעת המכירה. לטענת הנתבע, הוא מסר את מכוניתו לשיפוץ מנוע לידי מוסך נכרי ברמאללה, ובהסתמך על כך כתב את השלט הנ"ל. בנוסף לכך, הוא דווח ללקוח שהמכונית נמסרה לשיפוץ מנוע.

 

נפסק  התביעה נדחית. נימוקים  כיוון שהמוכר אמר במפורש ללקוח שהוא הכניס את המכונית לצורך שיפוץ המנוע, על הלוקח היה לבדוק את טיב המכונית על ידי מומחה המקובל עליו. כיוון שלא עשה זאת, הרי שהוא הכניס עצמו לסיכון ומחל על המומים האפשריים.

 

 

(2) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ג, עמוד קא:

 

העובדות  התובע קנה דירה מהנתבע במחיר מסוים על פי חוזה שכתבו ביניהם ובצירוף תסריט הדירה. בחוזה נאמר כי הקונה בדק את הדירה וכן את האזהרות הרשומות בספרי האחוזה בנוגע לדירה, ומצא אותה מתאימה לו. הקונה טוען שמחיר הדירה נקבע לפי שטח הדירה וכפי שנרשם בספרי האחוזה, אך במדידה לאחר מעשה הוברר לו שהשטח הכללי קטן בכ 40 מ"ר מהרשום בספרי האחוזה ובעיניו הבלתי מקצועיות לא הבחין בכך עד שמדד. לטענתו יש בדבר הונאה. הנתבע טוען, שהקונה קנה דירה גמורה ומוכנה וראה בעיניו מה הוא קונה ועל כן אין מקום לטענתו כאילו הונה אותו בגודל הדירה, מה גם שבחוזה עצמו ובתסריט לא נתפרש כלל השטח של הדירה אלא רק ברישום בספרי האחוזה, רישום שלא צורף כנספח לחוזה.

 

נפסק  טענת התובע נדחית. נימוקים  כיוון שלא אמר המוכר 'דירה בגודל מסוים אני מוכר לך', אלא 'דירה זו' והתובע הוא שהסתמך על ספרי האחוזה, אין לחייב את המוכר להחזיר כלום לקונה.

 

 

(3) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ה, עמוד קלג:

 

העובדות  התובע קנה מכונית משומשת מהנתבע במחיר של 1000$. הקונה עשה סיבוב ברכב ולאחר מכן שילם את הכסף. בהסכם המכירה הצהיר הקונה שבדק את הרכב לשביעות רצונו המלאה, וכי ידוע לו שהרכב היה משומש על ידי הצבא. המוכר אמר לקונה לפני הרכישה שהרכב 'מעשן' בזמן נסיעה ו'אוכל שמן', אלא שלטענת הקונה נאמר לו בלשון 'קצת'.

למחרת מסר את הרכב לבדיקה בטסט ליין והם כתבו שנמצאו בו ליקויים בטיחותיים המסכנים את הנוסעים בו והנוהגים בדרך. בין שאר הליקויים נמצאו פגמים וסדקים בשלדה ובמרכב התחתון, ליקויים ופליטת עשן סמיכה של שמן שרוף מצינור הפליטה. כמו כן, הם ממליצים לאסור על הרכב לנוע בכבישים עד לתיקון כל הליקויים. הקונה טוען שהמקח נעשה בטעות ומבקש להחזירו. עוד הוא טוען שנודע לו שלפני המכירה התכונן המוכר למכור את המכונית ב 500₪ למחסן גרוטאות, והמחיר שגבה ממנו בסך 1000$ הוא מוגזם ביותר. המוכר טוען מנגד, שהקונה ידע שהרכב היה בשימוש הצבא והיה עליו להבין שיש בו ליקויים שונים כתוצאה משימוש זה. כמו כן הקונה ידע על בעיית העישון והשמן ועל כן אין זה מקח טעות.

 

נפסק  התביעה מתקבלת. יש לבטל את המקח. נימוקים  על אף שידוע שרכב שהיה בשימוש הצבא יש בו בלאי רב, הרי שבעניינינו מדובר על השבתה מלאה של הרכב, דבר שלא עלה על דעתו של הקונה. יש במקרה זה אונאה ביחס בין שוויו של הרכב לבין המחיר שניתן עליו בפועל, יחס שהוא יותר מפי ששה, ולכן המקח בטל.

 

 

סעיף 13. בדיקת הממכר

 

פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ה, עמוד קכט:

 

העובדות  התובע קנה מכונית משומשת מהנתבעת לפי מחיר המחירון, ואחרי שהשתמש בה כמה חדשים החליט למוכרה לאחר. הקונה החדש ביקש לבדוק אותה במכון לבדיקה ואז התברר שיש בה פגמים כתוצאה מתאונה שהייתה לה. על פי הערכת שמאי ערכה פחות ממחיר המחירון בכמה אלפי ש"ח. התובע טוען שלא ידע על עוצמת התאונה שעברה המכונית והוא לא מסר אותה לבדיקה מפני שסמך על דברי המוכרת שהמכונית במצב טוב. הוא תובע שהמוכרת תחזיר לו את פחת המחיר או שתחזיר את המקח כולו.

הנתבעת משיבה שהתובע ידע על התאונה שקרתה לה במכונית עוד לפני הקניה שכן אמרה לו זאת במפורש. בנוסף, התובע חתם על הסכם קניה ובו נאמר שהוא קונה את המכונית כמו שהיא ועל כן אינו יכול לטעון טענת מקח טעות. מעבר לכך, התובע השתמש במכונית במשך שלושה חדשים, וגם הוא מודה שהמכונית נסעה טוב וללא בעיות.

 

נפסק  המקח חוזר. התובע ישלם למוכרת דמי שימוש על התקופה שהמכונית הייתה ברשותו. כפשרה, המוכרת תחזיר לו סכום מסוים והתובע יחזיר לה את המכונית. נימוקים  'מום לעולם חוזר'. כאשר נמצא מום במכר, הקונה יכול תמיד לבטל את המקח, בתנאי שלא השתמש בו אחרי שראה את המום. עם זאת, כיוון שהשתמש במכונית במשך שלשה חדשים לפני שידע על המום, חייב לשלם על תקופת השימוש.

 

 

סעיף 14. הודעה על אי התאמה

 

פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ג, עמוד סט:

 

העובדות  התובע הזמין אצל הנתבע, יצרן מכשירים אורתופדיים, מחוך אורתופדי ליישור עקמת בגב עבור בנו וזאת על פי מרשם רופא קופ"ח. את המרשם כתב הרופא אחרי התייעצות עם עמיתו שהוא מומחה לבעיות אלו, ועל פיו נדרש לחולה מחוך מסוג בוסטון ברס. הנתבע ייצר לתובע את המכשיר תמורת כ 1500 ₪ ובקבלה נאמר שהסכום שולם עבור מחוך מסוג בוסטון ברס (יש לציין שהמכשיר מיוצר על פי מידותיו המיוחדות של החולה, ואינו ניתן להעברה לשימוש לחולה אחר). התובע לא היה רגוע מתהליך הריפוי, ופנה לרופא המומחה שאתו התייעץ הרופא הראשון מקופ"ח שקבע שיש טעות במכשיר. לאחר שראה התובע שהמכשיר לא טוב עבור בנו הזמין מכשיר אחר אצל יצרן אחר אבל עוד המשיך להשתמש במכשיר הפגום.

התובע דורש שהנתבע יחזיר לו את הכסף ששלם לו עבור המכשיר שנמצא לא מתאים, בניכוי 25% שקבל עליהם החזר מקופ"ח, וכן החזר הוצאות הרופאים שהיו לו בגלל הליקוי במכשיר. הוא אינו תובע החזר פיצוי על הסבל המיותר ואיבוד זמן הלימודים שנגרם לבנו. הנתבע משיב שהוא פטור מכל תשלום מכיוון שהוא ייצר את המכשיר על פי הוראת הרופא מקופ"ח שאף בדק את המכשיר לאחר ייצורו וקבע שהוא עונה לדרישה.

 

נפסק  טענת התובע מתקבלת. עם זאת, עליו לשלם דמי שכירות על הימים שהשתמש במכשיר לאחר שנודע לו על הפגם. נימוקים  כיוון שהמכשיר לא מתאים לבנו מדובר במקח טעות ואף שהמשיך להשתמש במכשיר אין זה נחשב למחילה על המום, כיון שגלוי לנו שדעתו להפסיק להשתמש במכשיר הישן כשיגיע החדש. אולם צריך לשלם דמי שימוש כיון שהשתמש.

 

 

סעיף 20. חישוב המחיר

 

תיק (אזורי תל אביב) תשי"ד/1257, פד"ר א, 267 (התשט"ו):

 

העובדות  התובע נזקק להלוואה ולכן מסר לנתבע 4000 טבי דולר כמשכון (אגרות חוב), וסכם אתו על חלוקת רווחים / הפסדים שעלולים לנבוע מהחזקתם. כעת הוא דורש להחזיר לו את טבי הדולר תמורת החזרת כל ההלוואה. הנתבע טוען שבשלב מסוים קנה מהתובע את טבי הדולר בתמורה לסכום ההלוואה.

 

נפסק  הנתבע לא קנה את טבי הדולר. לכן, צריכים שני הצדדים לחשב את הרווחים וההפסדים מהשותפות וההסכם הראשון ביניהם. נימוקים  אי אפשר להעביר מצב של פיקדון למצב של בעלות, אלא על ידי קניין כדת וכדין. ולכן כדי להקנות את טבי הדולר צריכה הייתה להיות ביניהם הסכמה על דרכי הקניין, כגון שומה וכדומה.

אם נגדיר את טבי הדולר כפירות יש לעשות שומה על מנת שהקניין יחול, ובמקרה זה לא נעשתה כל שומה. אם נגדיר את טבי הדולר כשטרות, הרי שצורת הקניין של שטרות הינה באמצעות כתיבה ומסירה, וזה לא התקיים כאן. ולכן, טענת הנתבע שהוא קנה את טבי הדולר לא מתקבלת.

 

 

סעיף 28. ניכוי מהמחיר

 

(1) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות א, עמוד  ריז:

 

העובדות  התובע קנה מהנתבע מכונית מסחרית ששימשה אותו להובלת דגים בקירור תמורת מחיר שקבעו ביניהם. בשעת סיכום העסקה שילם התובע לנתבע דמי קדימה וכתבו זיכרון דברים שבו מאשר הקונה שבדק את המכונית והיא מתאימה לו. התובע התחייב לשלם למוכר את מלוא מחירה כעבור מספר ימים, ובמועד זה יעביר המוכר את המכונית על שמו של הקונה במשרד הרישוי. וכך אמנם נעשה.

התובע טוען שהיה ביניהם סיכום שלפיו הוא ימסור את הרכב לבדיקה יסודית ואם ימצא שהמכונית פגומה יחזיר לו הנתבע את כספו. התובע מסר אותה לבדיקה יסודית במכון ונמצא פגם בשלדת המכונית ליד קופסת ההגה. עוד טוען התובע שבמשך כל הזמן שעבר מאז שקנה את המכונית לא השתמש בה.

התובע דרש מהנתבע להחזיר את המקח. לשם כך הצדדים הלכו לבירור אצל רב פלוני והנתבע הסכים להחזיר את המקח אך בניכוי שווי דמי השכירות בעד הזמן שהתובע השתמש במכונית. התובע לא הסכים לכך. מאוחר יותר מכר התובע את המכונית במחיר נמוך ממה ששילם הוא, וכעת הוא תובע מהנתבע את פחת המום.

 

נפסק  התביעה נדחית. נימוקים  אין הקונה יכול לדרוש את הפחת בגין הפגם בלי להחזיר את המכונית, וכיוון שכבר מכר את המכונית לאחר אינו יכול לדרוש את הפגם.

סעיף 34. א מכירה על ידי רשות

 

(2) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ה, עמוד טו:

 

העובדות הצדדים חתמו על שטר עסקה ללא תאריך וללא פירוט זמן סיום העסקה. א' נתן לב' סכום כסף שתמורתו שעבד ב' את המכונית שלו לא'. זמן פירעון העסקה נקבע בכל 10 לחודש הקלנדרי. בחודשים הראשונים שילם ב' לא' את הרווחים כמוסכם. לאחר כמה חודשים תבע א' את תשלום כל החוב וב' דחה אותו. אז מכר א' את המכונית המשועבדת וגבה ממנה חלק מהחוב. ג' טוען שהמכונית הייתה משועבדת לו בזמן קודם בגלל הלוואה שנתן לב' לפני ביצוע עסקה זו, והוא דורש את הכסף ממכירת המכונית.

 

נפסק  יש לפשר בין א' ל ב' בעניין החזר שאר הכסף שב' חייב לא'. תביעת ג' נדחית. הנימוקים – אמנם, בדרך כלל, יש להחזיר הלוואה תוך שלושים יום, אבל כאן מדובר בהלוואה שנפרשה על תקופה שנמשכה לפחות מספר חודשים. כאשר ישנה מחלוקת בין הצדדים בעניין זמן הפירעון, יד בעל השטר (בעניינינו – הנתבע) על העליונה, אלא שעליו להישבע היסת, ולכן יש לפשר ביניהם. בעניין תביעת ג'  הכלל הוא שבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה.