אנגלית

לחצו כאן לעיון במקורות

בס"ד

 

חוק המתנה לישראל

על פי ההלכה

 

1. מהות המתנה

2. מתנה לאלתר

3. חזקת הסכמה

4. תנאים וחיובים

5. התחייבות לתת מתנה

6. דרכי ההקניה

7 – 8

 

 

 

1. מהות המתנה

 

(א) מתנה היא העברת בעלות  בנכס באחת מדרכי הקניינים , ללא תמורה .

 

(ב) דבר - המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מיטלטלין וכן כל נכס שחל עליו קנין .

 

(ג) מתנה יכול שתהיה בויתורו של הנותן על זכות כלפי המקבל או במחילתו של הנותן על חיוב המקבל כלפיו .

 

החוק האזרחי -> (א) מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה.

(ב) דבר - המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מטלטלין או זכויות.

(ג) מתנה יכול שתהיה בויתורו של הנותן על זכות כלפי המקבל או במחילתו של הנותן על חיוב המקבל כלפיו.

 

 

 

2. מתנה לאלתר

 

מתנה נגמרת בהקניית  דבר-המתנה על ידי הנותן למקבל על ידי מעשה קנין ; ובתנאי שהמקבל לא מסרב לזכות במתנה .

 

החוק האזרחי -> מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה.

 

 

 

3. חזקת הסכמה

 

חזקה על מקבל המתנה שהסכים למתנה , זולת אם הודיע על דחייתה בזמן שהוא מקבל אותה או בזמן שנודע לו עליה .

 

החוק האזרחי -> חזקה על מקבל המתנה שהסכים למתנה, זולת אם הודיע לנותן על דחייתה תוך זמן סביר לאחר שנודע לו עליה.

 

 

 

4. תנאים וחיובים

 

מתנה יכול שתהיה על תנאי  ויכול שתחייב  את המקבל לעשות מעשה בדבר-המתנה או להימנע מלעשותו; נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב, ורשאי לדרוש זאת מי שהחיוב הוא לזכותו .

 

החוק האזרחי -> מתנה יכול שתהיה על תנאי ויכול שתחייב את המקבל לעשות מעשה בדבר-המתנה או להימנע מלעשותו; נותן המתנה רשאי לדרוש מהמקבל את מילוי החיוב, ורשאי לדרוש זאת מי שהחיוב הוא לזכותו, ואם היה בדבר ענין לציבור - היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו.

 

 

 

5. התחייבות לתת מתנה

 

התחייבות לתת מתנה בעתיד  טעונה קניין .

 

החוק האזרחי -> (א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.

(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

(ג) מלבד האמור בסעיף-קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן.

 

 

 

6. דרכי ההקניה

 

הבעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל על ידי מעשה קנין  המועיל באותה מתנה; ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת  הנותן למקבל על המתנה; ואם היה הדבר ברשות אדם אחר - בהודעת הנותן למחזיק בנוכחות המקבל .

 

החוק האזרחי -> הבעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת המסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון.

 

 

 

7 – 8

 

החוק האזרחי -> בוטלו

 

 

7. הספר השביעי של המג'לה - בטל.

 

החוק האזרחי -> 8. תחילתו של חוק זה ביום ט' בתשרי תשכ"ט (1 באוקטובר 1968); על מתנה, ועל התחייבות לתת מתנה, שנעשו לפני תחילת חוק זה יוסיף לחול הדין הקודם.

 

 

 

 

פסיקה

 

 

סעיף 1. (ג) מחילה

 

(1) פסקי דין ביה"ד ע"י רבנות ירושלים,  דיני ממונות ובירורי יהדות, כרך ג, עמוד ריג (המועצה הדתית ירושלים, מהדורה ראשונה, התשנ"ד) (להלן: "פסקי דין ירושלים, דיני ממונות"):

 

העובדות – אדם מכר את דירתו באמצעות מתווך, המתווך תובע דמי תיווך, אך המוכר טוען שהמתווך מחל לו על דמי התיווך כפי שמחל לו בעסקאות אחרות שעשה עבורו.

 

נפסק – כפשרה, ישלם תשלום חלקי. נימוקים  מחילה על דמי התיווך לפני ביצוע העסקה אינה מועילה. אולם, במקרה זה הנתבע הודיע למתווך שאם יהיה עליו לשלם דמי תיווך, העיסקה לא משתלמת לו, ולא ברור האם התובע הסכים לדברים אלו. לכן יקבל המתווך את שכרו כ'יורד לשדה חברו שלא ברשות'.

 

 

(2) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ט, עמוד מו:

 

העובדות  גננת תבעה את המעסיק שלה בבית דין לעבודה. המעסיק דרש שהדיון יתקיים בבית דין כפי שהוסכם ביניהם בחוזה. בשלב מסוים, תוך כדי הדיון בבית הדין, כעסה הגננת על דבריו של המעסיק הכריזה שהיא מוותרת על תביעותיה. למרות זאת, המשיכה אחר כך בהגשת תביעותיה, וכן לא סגרה את התיק בבית הדין לעבודה.

נפסק  הטענה שהאשה מחלה על תביעותיה אינה מתקבלת והיא יכולה להמשיך ולתבוע. נימוקים – כיון שבזמן שמחלה, התיק בבית הדין לעבודה עדיין היה פתוח, ניכר שלא התכוונה למחול על כל תביעותיה, אלא רק על התביעה בבית הדין. כמו כן, מחילה מתוך כעס אינה מחילה.

 

 

(3) ערעור (גדול) תשי"ח/119, פד"ר ג, 161 (התשי"ט):

 

העובדות  בני זוג חתמו על הסכם גירושין, שבו נאמר 'כי אין בין הצדדים תביעות אחרות כלשהן'. האשה תבעה את כתובתה לפני ביצוע הגירושין. בית הדין האזורי פסק שהאשה הפסידה כתובתה, על כך ערערה האשה בפני בית דין הגדול.

 

נפסק  הערעור מתקבל והאשה לא הפסידה כתובתה. נימוקים  אין לראות באמירה 'אין בין הצדדים תביעות כלשהן' מחילה ללא תנאי, וודאי שכוונת האשה שהיא מוותרת דוקא אם יהיו גירושין וכיוון שהגירושין לא יצאו אל הפועל  לא הפסידה כתובתה.

 

 

סעיף 2. מתנה לאלתר

 

(1) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ג, עמוד רכא:

 

העובדות  ראובן הציע לשמעון למכור את דירתו לאחותו של ראובן, והעיסקה בוצעה. כעת ראובן תובע דמי תיווך. שמעון טוען שראובן אינו מתווך אלא רק שליח של אחותו.

 

נפסק  יש לפשר ביניהם על סכום מסוים. הנימוקים  יש מחלוקת האם אדם שהנה את חברו עושה זאת לשם מתנה או לשם הלוואה, ולכן אי אפשר להוציא מן הנתבע, אולם ראוי לפשר ביניהם שהנתבע ישלם חלק מדמי התיווך המקובלים.

 

 

(2) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ד, עמוד קמא:

 

העובדות  התובעת הלוותה לנתבע סכום כסף. הנתבע מודה בהלוואה, אך טוען שהוא נתן שרות של עריכת דין לתובעת, ולכן הוא מנכה מהחזר ההלוואה את המגיע לו. התובעת טוענת שמלכתחילה לא דובר על תשלום, כיוון שהיא פנתה אליו כידיד ולא כבעל מקצוע. כמו כן, היא תובעת ממנו תשלום על עיצוב בגדים שעשתה עבורו כמעצבת אופנה, בעוד הוא טוען כי הסכום מופרז.

 

נפסק  יש לפשר בין הצדדים. נימוקים   התובעת חייבת לשלם על היעוץ בעריכת הדין ואת זה יכול עו"ד לקזז מחובו, אולם הוא צריך לשלם על השירות של עיצוב הבגדים שעיצבה עבור משפחתו, אלא שהסכום לא ברור, ולכן יש לפשר.

 

 

(3) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ח, עמוד קפה:

 

העובדות – רופא ניתח חולה בבי"ח פרטי, ותובע שכר עבור הניתוח. לדברי הרופא, הוא אמר לחולה שיגבה ממנו סכום שקופת חולים גובה, משום שחשב שהחולה עני, אך, כיון שנודע לו שהחולה עשיר, הוא תובע את מלוא הסכום של ניתוח פרטי. עוד הוא אומר שלאחר שדרש ממנו את מלוא הסכום היה ויכוח ביניהם והם התפשרו על סכום כלשהו שאת מקצתו עדיין לא קבל ואותו הוא תובע. החולה מכחיש.

 

נפסק  יש לפשר ביניהם, והחולה ישלם שליש מהסכום שתובע הרופא. הנימוקים מחילה בטעות אינה מחילה, ויכול הרופא לחזור בו. אלא שהחולה מכחיש ולכן הוא חייב שבועת היסת, נהוג כיום שלא להשביע שבועת היסת אלא לפשר בשליש התביעה.

 

 

(4) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ט, עמוד שלד:

 

העובדות – בני זוג שכרו דירה לשבועיים, בתום השבועיים בקשו להאריך את תקופת מגוריהם בדירה וגרו בדירה כחודשיים וחצי. המשכיר תובע את דמי השכירות, אך בני הזוג טוענים שנתן להם לגור בטובה, והדירה ממילא עמדה ריקה ולא היתה מושכרת. ושאילו ידעו שיהיה עליהם לשלם שכירות היו מוצאים דירה אחרת לתקופה זו.

 

נפסק  יש לפשר ולחייב בחלק מהתביעה. הנימוקים – הצדדים מכחישים זה את זה. לטענת הנתבעים הם פטורים, ועל כך היה צריך להשביעם היסת. כמו כן נחלקו הפוסקים האם במקרה שבו הדירה לא היתה מושכרת תקופה מסוימת היא נחשבת כעומדת להשכרה, ואז יש לחייב את השוכרים גם אם לא סוכמו דמי שכירות מראש.

 

 

(5) ערעור (גדול) תש"ל/101 125, פד"ר ח, 325 (התשל"א):

 

העובדות  בת תבעה את אביה על הכספים שמשך מחשבונה ומרווחים שהיו לה. האב טוען שהיא הייתה סמוכה על שולחנו, ולכן יש לקזז מהתביעה את מה שאכלה. עוד הוא טוען שהכסף בחשבונה הוא כסף שלו שהפקיד אצלה. בבית דין קמא זיכו את הבת בתביעתה, וכעת האב מערער.

 

נפסק – הערעור מתקבל על דעת הרוב. הנימוקים – ניכר מתוך התנהגות האב במספר מקרים שהוא מעולם לא התכוון לוותר לבתו שהיא תאכל על חשבונו, והכסף שבחשבונה ישמש לה לנישואיה, ולכן אין אן מחילה מצד האב לפרנס אותה בחינם.

 

 

סעיף 4. (א) מתנה בתנאי

 

(1) פסקי דין ירושלים, דיני ממונות ב, עמוד 1:

 

העובדות  ראובן נתן במתנה לבניו קרקעות בתנאי שלא ימכרו ולא ימשכנו אותן. ושאם אחד מהם יעבור על התנאי, יחזור חלקו במתנה לאחיו. אחד הבנים נפטר והוריש את חלקו לבניו אחריו. בני הנפטר רוצים למכור את אשר ירשו מאביהם, האם רשאים?

 

נפסק – רשאים, כיון שלא פירש במתנה שהתנאי חל עליו ועל זרעו.

 

 

סעיף 5 . התחייבות לתת מתנה

 

(1) תיק (אזורי ת"א יפו) 7586/כ"ט, פד"ר ט, 115 (התשל"א):

 

העובדות  אדם אמר בהיותו בריא שרצונו לחלק את נכסיו לבנו ולבתו בשווה. לכן הבת טוענת שמגיעה  לה מחצית מהעיזבון. הבן שולל זאת ומוכן שתקבל רק מה שאמר אביהם סמוך למותו.

 

נפסק – טענת הבן מתקבלת. נימוקים  אין תוקף לאמירה זו כי לא עשה קניין על כך. ואף אם עשה קניין הרי אמר ש'ברצונו' לתת ואין זו לשון מתנה אלא לשון הבטחה שיכול לחזור בה, וגם לשון 'ברצוני' מגרעת יותר שאפילו אינה לשון הבטחה.

 

 

(2) הרב שלמה בן שמעון, שורת הדין, כרך ה, עמוד שצד:

 

העובדות  בגמ"ח לשמלות כלה הבטיחו לכלה שמלה לתאריך מסוים, על סמך הבטחה זו הכינה שטר ביטחון להחזרת השמלה וכן המחאה לכיסוי ההוצאות אם תתלכלך וכדומה. שבוע לפני החתונה הודיעו לכלה שהיא לא תקבל את השמלה. הכלה תובעת קיום ההבטחה, ולחילופין פיצוי על כתיבת שטר הביטחון.

 

נפסק  הגמ"ח רשאי לחזור בו מהבטחתו להשאיל את השמלה, ואם הכלה ענייה חייבים מדין נדר, הגמ"ח לא חייב לפצות את הכלה על הוצאות שטר הביטחון. נימוקים – אדם שמבטיח באיזה ענין כגון משאיל וכדומה  יכול לחזור בו כל עוד לא השתמש המבקש בחפץ, וכל שכן אם עדיין לא קבלו. לגבי שטר חוב – כיון שהכלה הכינה את שטר החוב בלא שהתבקשה לכך, אינה זכאית לקבל פיצוי על כך.

 

 

 

דף הבית

ירושה

מכר

מתנה

שכירות

אבדה