בס"ד

חוק השבת אבידה לישראל

על פי ההלכה

 

1.  הגדרות

2.  חובת המוצא

3.  אבידה שנמצאה ברשות הזולת

4.  אבידה שלא נתגלה בעלה

5.  פדיון האבידה

6.  מכירת האבידה

7.  נכס שהוזנח

8.  נכס של נעדר

9.  עבירות

10. אצילת תפקידים וסמכויות

11. ביצוע ותקנות

12. תחולה

13. ביטולים

14. תחילה

 

 

 

 

1. הגדרות

 

בחוק זה -

"אבידה"– מטלטלין שאבדו לבעליהם באופן שאדם סביר לא היה מתייאש מלמצוא אותם;

"בעל" לגבי אבידה- לרבות מי שזכאי להחזיק בה.

 

החוק האזרחי -> בחוק זה -

"אבידה" - מיטלטלין שאבדו לבעליהם, או שבנסיבות הענין יש להניח שיצאו משליטתם;

"בעל", לגבי אבידה - לרבות מי שזכאי להחזיק בה.

 

 

 

2. חובת המוצא

 

(א) הרואה אבידה ונוטלה (להלן: "המוצא") חייב להשיבה לבעלה , זולת אם בנסיבות העניין יש להניח שבעל האבידה התייאש ממנה.

(ב)     מוצא החייב להשיב את האבידה לבעלה, ואין בידו לעשות כן, חייב להכריז על מציאת האבידה או למסור אותה למשטרה או לכל גורם אחר שיטפל בהשבתה.

 

החוק האזרחי -> (א) המוצא אבידה ונוטלה (להלן - המוצא) חייב להשיבה לבעלה או להודיע עליה בהקדם למשטרה, זולת אם בנסיבות הענין יש להניח שבעל האבידה התייאש ממנה מחמת מיעוט שוויה.

(ב) הודיע המוצא למשטרה, רשאי הוא למסור לה את האבידה והוא חייב לעשות כן אם היא דרשה זאת ממנו.

 

 

 

3. אבידה שנמצאה ברשות הזולת

 

(א) המוצא ברשותו של אדם אחר אבידה, שבהתאם לסעיף 2(א) רשאי מוצא ליטול לעצמו:

(1) ברשות שיש בה כדי להקנות את האבידה לבעל הרשות לפי דיני הקניינים, חייב המוצא להודיע עליה לבעל הרשות ולמסרה לו לפי דרישתו.

 

(2)  ברשות שאין בה כדי להקנות את האבידה לבעל הרשות לפי דיני הקניינים, זכה המוצא באבידה.

 

* בין סעיף לסעיף נכתב באותיות קטנות: חוק השבת אבידה, התשל"ג-1973

(ב) המוצא ברשותו של אדם אחר אבידה, שבהתאם לסעיף 2(א) אין  המוצא רשאי ליטול לעצמו, יפעל המוצא עפ"י הוראות סעיף 2(ב).

 

החוק האזרחי -> המוצא אבידה ברשותו של אדם אחר חייב להודיע עליה לבעל הרשות ולמסרה לו לפי דרישתו; קיבל בעל הרשות את האבידה לידו, יראו אותו כמוצא.

 

 

 

4. אבידה שלא נתגלה בעלה

 

(א) הכריז המוצא על האבידה בהתאם להוראות סעיף 2(ב) ולא נתגלה בעל האבידה, חייב לטפל בה באופן המועיל עד מציאת הבעלים.

 

(ב)   רשאים בי"ד בהסכמת הציבור לתקן להשיב אבידה לבעלה אף במקום שהמוצא זוכה בה.

 

החוק האזרחי -> (א) קיים המוצא הוראות סעיף 2 ולא נתגלה בעל האבידה תוך ארבעה חדשים, יראו כאילו התייאש ממנה והמוצא יהיה לבעל האבידה; התקופה האמורה תתחיל מהיום שהודיע למשטרה על האבידה, ואם לא היה עליו להודיע כאמור בסעיף 2(א) - מיום מציאתה.

(ב) לא קיים המוצא הוראות סעיף 2 ולא נתגלה בעל האבידה תוך ארבעה חדשים לאחר שנודע למשטרה על מציאת האבידה, יראו כאילו התייאש ממנה והמדינה תהיה לבעלת האבידה; והוא הדין אם המוצא מסר את האבידה למשטרה והיה לבעלה לפי סעיף קטן (א) אך לא דרש אותה תוך חודשיים לאחר שהיה לבעל כאמור.

(ג) שר המשטרה רשאי, בהתייעצות עם שר המשפטים, לקבוע בתקנות שעל אבידות יקרות ערך, או שניתן להניח שהן בעלות ערך רגשי מיוחד לבעליהן, ועל סוגים מיוחדים אחרים של אבידות, לא יחולו הוראות סעיף זה או שיחולו בהארכת התקופות האמורות בו או בשינויים אחרים שנקבעו בתקנות.

 

 

 

5. פדיון האבידה

 

זכה המוצא באבידה אין בעלה זכאי לפדותה.

 

החוק האזרחי -> זכה המוצא או המדינה באבידה לפי סעיף 4, זכאי בעלה הקודם, תוך שנה לאחר הזכיה, לפדותה מהזוכה, או ממי שרכש אותה מן הזוכה שלא בתמורה, בתשלום שוויה בזמן הפדיון, זולת אם חל בה שינוי של ממש.

 

 

 

6. מכירת האבידה

 

(א) אבידה שהיא נכס שעלול להתקלקל או לאבד משוויו, חייב המוצא למכרה מיד.

 

(ב) אבידה שיש הוצאות בשמירתה, או שהיא בעל חיים או חפץ  שמצוי לקנותו, רשאי המוצא למכרה.

 

(ג) המשטרה או כל גורם אחר, שהאבידה נמסרה להם, יפעלו גם הם עפ"י הוראות סעיפים קטנים (א) ו- (ב).

 

(ד) המוצא לא ימכור את האבידה כאמור בסעיפים קטנים (א) ו- (ב) אלא בפיקוח בית דין.

 

(ה) נמכרה האבידה, דינו של המוצא כשואל.

 

החוק האזרחי -> (א) אבידה שהיא נכס שעלול להתקלקל או לאבד שיעור ניכר משוויו, או שהוצאות שמירתו אינן סבירות לעומת שוויו, או אבידה שהיא בעל חיים, רשאי המוצא למכרה בדרך סבירה, וכן רשאית לעשות המשטרה, אם האבידה נמסרה לה.

(ב) המוצא לא ימכור את האבידה כאמור אלא לאחר שהודיע על כך למשטרה זמן סביר מראש והמשטרה לא דרשה למסור לה את האבידה.

(ג) נמכרה האבידה, יבוא, לענין חוק זה, הפדיון במקומה.

 

 

 

7. נכס שהוזנח

 

(א) נכס שהופקד במוסד שבו מתאכסנים, מאושפזים או מבקרים בני אדם, או במקום כיוצא באלה, ולא נדרש כעבור זמן רב מתום תקופת ההפקדה, יראוהו כאבידה ובעל המוסד או המקום– כמוצא שחל עליו סעיף 2 (ב).

 

(ב) נכס שהושאר במקומות המוזכרים בסעיף קטן (א), ולא נדרש כעבור זמן רב, רשאי המוצא ליטול אותו לעצמו.

 

(ג) הוראות סעיף קטן (א) אין בהן כדי לגרוע מתנאי הפקדה.

 

החוק האזרחי -> (א) נכס שהופקד או הושאר במוסד שבו מתאכסנים, מאושפזים או מבקרים בני אדם, או במקום כיוצא באלה, ולא נדרש תוך חדשיים מהיום שהושאר או מתום תקופת ההפקדה, יראוהו כאבידה ואת בעל המוסד או המקום - כמוצא.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) אין בהן כדי לגרוע מתנאי הפקדה.

 

 

 

8. נכס של נעדר

 

(א) מיטלטלין של אדם שיצא שלא לדעתו ועקבותיו נעלמו, או שנפטר ויורשיו אינם ידועים, ובית הדין לא קיבלם לידו, יחולו עליהם סעיפים 2(ב) ו- 4(א) בשינויים המתחייבים.

 

(ב) מיטלטלין של אדם שיצא לדעתו ועקבותיו נעלמו, לא יחולו עליהם הוראות חוק זה.

 

החוק האזרחי -> מיטלטלין של אדם שעקבותיו נעלמו, או שנפטר ויורשיו אינם ידועים, והאפוטרופוס הכללי או אדם אחר המוסמך לכך לא קיבלם לידו, יחולו עליהם סעיפים 2 ו-6 בשינויים המחוייבים.

 

 

 

9. עבירות

 

בטל

 

החוק האזרחי -> מי שאינו מקיים את המוטל עליו לפי חוק זה, דינו - מאסר ששה חדשים או קנס 2,000 לירות.

 

 

 

10. אצילת תפקידים וסמכויות

 

בטל

 

החוק האזרחי -> שר המשטרה רשאי, בהסכמת שר הפנים, לאצול את תפקידי המשטרה וסמכויותיה לפי חוק זה לרשות מקומית שהסכימה לכך; אצילה זו יכול שתהיה מוגבלת או מותנית.

 

 

 

11. ביצוע ותקנות

 

בטל

 

החוק האזרחי -> שר המשטרה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, בהתייעצות עם שר המשפטים, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו, ובין השאר לקבוע בהן -

(1) מה יעשו המשטרה או הרשות המקומית באבידות שנמסרו להם;

(2) מה ייעשה באבידה שהמדינה היתה לבעלה ובפדיון ממכירתה;

(3) מה ייעשה בסוגי אבידות שהוראות סעיף 4(א) ו-(ב) אינן חלות עליהם;

(4) מה ייעשה בנכסים האמורים בסעיף 8.

 

 

 

12. תחולה

 

הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון.

 

החוק האזרחי -> הוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון.

 

 

 

13. ביטולים

 

 

 

14. תחילה

 

תחילתו של חוק זה מיידית.

 

החוק האזרחי -> תחילתו של חוק זה ביום ג' באלול תשל"ג (31 באוגוסט 1973).

 

 

 

פסיקה

 

סעיף 1. הגדרת אבידה

 

(1) הרב צבי בן יעקב, משפטיך ליעקב חלק ג סימן י עמודים קנח-קסח

העובדות- התובע סוחר יודאיקה מכר סחורה לסוחר יודאיקה נוצרי מקליפורניה. התובע-המוכר  חשש לקבל מהקונה שיק מחשבון הבנק של הקונה מאחר ואינו מכירו. הוא העדיף לקבל ממנו שיק אותו קיבל הקונה משמעון (הנתבע). השיק אבד לתובע וכעת הוא תובע את שמעון שיתן לו שיק חלופי.

נפסק- על הנתבע להמציא לתובע שיק חלופי. הטעם: הצלת חברו מהפסד כלולה במצות השבת אבידה, וחיוב השבת אבידה הוא גם בדבר שאין גופו ממון.

 

(2) הרב צבי בן יעקב, משפטיך ליעקב ח"ג סימן יא עמודים קסט-קפג.

העובדות- נשאלה השאלה האם יורשו של אדם שהיה בעל רכוש במזרח אירופה בתקופת השואה רשאי לתבוע את הרכוש הנ"ל מדין ירושה. או שמא נומר כי מאחר והבעלים התייאשו מהרכוש  בכל אותן השנים, ובזמן השואה דין הרכוש כאבוד ממנו ומכל אדם.

נפסק- אין כל מניעה בתביעה. הטעמים: אף אם נגדיר רכוש זה כאבוד ממנו ומכל אדם ויועיל ייאוש גם בקרקע, אולם במקום שלא נשתקע שם בעלים, אין כאן בכלל דין אבודה ממנו ומכל אדם ולא מהני יאוש. וכיוון שברישום של ממשלת פולין מופיע הנכס על שם המוריש, לא נשתקע שם הבעלים ולא מהני יאוש.

 

(3) הרב יצחק וויס, מנחת יצחק חלק ח סימן סט אות ב עמוד קלח.

העובדות- כתב יד המג"א שנמצא אחר השואה ויורשיו תובעים אותו.

נפסק- המלחמה שהיית בזמנינו מוגדרת כאבודה ממנו ומכל אדם והוי ייאוש גמור, אלא שאף במציל מזוטו של ים, טוב להחזיר לפנים משורת הדין. והבעלים צריכים לשלם למוצא את הוצאותיו. אלא שבנוגע ליורשים צריך עיון אם עשו תקנה.

 

 

סעיף 3. אבידה שנמצאה ברשות הזולת

 

(1) הרב יעקב אליעזרוב, דברי משפט חלק ה עמודים קנג- קנה

העובדות- אדם לקח ספר מספריה ומצא בו מעטפה ובה מאות דולרים. על המעטפה היה כתוב "שייך לגמ"ח פלוני". אותו אדם פנה למנהלי אותו גמ"ח והם אמרו לו שלא אבדה להם מעולם מעטפה עם כסף. האם המוצא זוכה בכסף זה או האם הוא חייב להכריז על האבידה או האם עליו למסור את הכסף לבעל הספרייה.

נפסק- המוצא זוכה בכסף. הטעמים: בעניין מעות, אדם ממשמש בכיסו כל שעה לבדוק אם המעות נמצאות שם. לפיכך קרוב לומר שכאשר הוא שם לב שהמעות כבר אינן בכיסו, הוא התייאש מהם. וממילא עוד קודם שהחזיר את הספר לספריה, הוא כבר התייאש מן המעות. וגם  הספרייה איננה זוכה בכסף כיון שאינה חצר המשתמרת, שרבים נכנסים לשם, ועוד בדבר שאפשר שלא ימצא אין חצר קונה.

 

(2) הרב צבי בן-יעקב, משפטיך ליעקב ח"ב סימן ל עמודים שעד- שצד.

העובדות- ראובן שכר רכב ושמעון הצטרף אליו לנסיעה. בדרך, העלו לרכב טרמפיסט (אדם לא ידוע) שאיבד ברכב שטר כסף. לאחר כשעה מירידת הטרמפיסט, שמעון מצא את השטר והוא מוחזק בו כעת. למי שייך השטר לראובן בעל הרכב, לשמעון המוצא או לחברה שהשכירה את הרכב?

נפסק- רשאי שמעון להחזיק בשטר הכסף שמצא.

 

(3 ) הרב יעקב אליעזרוב, שורת הדין כרך ו עמודים פו- צא.

העובדות- אדם מצא מטבע של זהב בחדר כספות של הבנק ושאל אם זוכה בזה או חייב להכריז?

נפסק- המטבע של מוצאו. והטעמים: יש לפנינו כמה ספיקות להניח שהמוצא נטל האבידה לאחר יאוש הבעלים. כמו כן,  אין כאן קנין חצר שיכול לזכות את הבנק באבידה, משום לעולם הבנק לא היה מוצא את האבידה מחמת קטנות המטבע.

 

(4) הרב אליעזר יהודה וולדינברג, ציץ אליעזר ח"יב סימן פח עמודים ריא- ריג.

העובדות- בני אדם הנכנסים לחנות ספרים, ומתוך עיונם או ישיבתם הממושכת בחנות שוכחים שם חפצים, ובעל החנות מוצא אותם, ואינו יודע של מי הם, וגם אין בהם סימן, האם יכול בעל החנות לקחתם לעצמו, בהיות וברור שבעלי האבידה התייאשו מזה והם עצמם לא יודעים באיזה מקום  שכחו אותם?

נפסק- בעל החנות זוכה בכל חפץ הנשאר בחנותו. הטעמים: לא שייך לומר לכו"ע באיסורא אתא לידי כיוון שחנות היא חצר שאינה משתמרת ואינה זוכה לבעליה, ולכן אם מוצאם ומגביהם לאחר שיעור זמן שסביר שהיה יאוש,  זוכה בהם.

 

(5) הרב משה פיינשטיין, אגרות משה חו"מ ח"ב סימן מד עמודים רנד- רנה.

העובדות- אדם מצא מציאה באזור כספת הבנק, ומסרה למשטרה וקיבל מהם הבטחה שיחזירו לו כעבור זמן אם לא יימצא המאבד. כעבור זמן התעורר למשטרה ספק: כיוון שהאבידה נמצאה בבנק אולי היא שייכת לבנק?

נפסק- המוצא זכה במציאה, ואין הבנק זוכה בכך כיוון שזה מקום שהרבים מצויים בו, ומה שאומרים שיצא חוק שצריכים למסור לבעל הרשות, אף אם קבעו חוק כזה הוא גזל ממש שאין דינא דמלכותא להתיר גזל.

 

 

סעיף 7. נכס שהוזנח

 

הרב יצחק יעקב וויס, שו"ת מנחת יצחק ח"ח סימן קמו אות א.

העובדות- חפצים שנעזבו במוסד לבנות במשך שנים וכעת המוסד צריך את החדר בו נערמו חפצים אלו, האם המוסד רשאי לזכות בנכסים אלו ולמוכרם?

נפסק- נוטה לומר שהמוסד יכול לזכות בנכסים אלו. מכל מקום, לא נפסק כן למעשה בלי לבחון הדברים יותר, ולכן למעשה נפסק לשום דמיהן ולהניח המעות בבית דין.